הורות משותפת בזמן מלחמה: גמישות במקום מאבק

בטור שפרסמה במרץ 2026 תיארה עו״ד ליאת שקלרז הורוביץ את הסכסוכים החדשים שמגיעים לבתי המשפט לענייני משפחה מאז פרוץ המלחמה: אזעקות בדרך בין שני בתים, הורה שמגויס למילואים לתקופות ארוכות, ופינוי זמני שהופך בפועל לשינוי מקום מגורים. המלחמה, כתבה, לא יצרה את הסכסוכים, אבל הפכה אותם לרגישים ונפיצים יותר.

זמני שהות כשיש אזעקות

לפי הטור, הפסיקה נוטה להיצמד להנחיות פיקוד העורף. נקבע, למשל, שגם כשהורה גר בעיר שספגה ירי, אין בכך כשלעצמו עילה לבטל זמני שהות, כל עוד יש גישה למרחב מוגן ואין הנחיה ביטחונית שמונעת זאת. גם החשש מאזעקה בזמן המעבר בין הבתים אינו מצדיק, לבדו, ניתוק קשר בין הורה לילדיו. ההיגיון: דווקא בתקופה לא יציבה, ילדים צריכים יציבות בחייהם האישיים.

פינוי ומקום המגורים

כשיישובים פונו ובתום הפינוי ההורים לא הסכימו אם לחזור, נקבע בפסקי דין שונים שברירת המחדל היא חזרה למקום המגורים המקורי, אלא אם יוכח שטובת הילדים מחייבת להישאר. במקרים אחרים, כשהילדים כבר השתלבו לאורך זמן במקום החדש, נקבע שדווקא ההישארות שם שומרת על יציבותם. ההכרעה, כפי שהיא מסכמת, נגזרת מטובת הילד ולא מעצם המלחמה.

מילואים

בתי המשפט מגלים הבנה להורים שמשרתים במילואים, ומצפים מההורה השני לגמישות. בטור מובא מקרה מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה: אב ששירת מאות ימי מילואים ביקש להחזיר את בנותיו במוצאי שבת במקום ביום ראשון בבוקר, ובית המשפט קיבל את הבקשה.

מזונות ומענקי מילואים

בתי המשפט נדרשו גם לשאלה אם מענקי מילואים נחשבים הכנסה לצורך חישוב מזונות. לפי הטור, ברוב המקרים נקבע שמדובר בתגמול אישי על השירות ועל הסיכון, ולא בהכנסה שוטפת.

השורה התחתונה

בתי המשפט יכולים להכריע בסכסוכים, אבל לא לנהל משפחות. הדבר האחרון שילדים צריכים בזמן מלחמה, כתבה עו״ד שקלרז הורוביץ, הוא להילחם גם בתוך הבית. גמישות ושיקול דעת אינם ויתור, אלא הדרך לשמור על הילדים. ראו גם אחריות הורית וזמני שהות.